להתחברות

בית המדרש של סוגיא בנושא שבת

פולמוס שמיטה ישראלית | עמוד דיון

עמדות עיקריות

עמדת פתיחה

פולמוס שמיטה ישראלית

האם מיזמי שמיטה חברתיים ללא הקשר דתי הם תחליף לגיטימי למצוות השמיטה?

תומכי השמיטה החברתית

תומכי השמיטה החברתית

העושר הערכי שיש במצוות השמיטה לעומת הדלות שבדחיקתה לתחום הכשרות והגינון יוצרים פער שרבים חשים צורך במילויו.

דוברת העמדה: עינט קרמר

מתנגדי השמיטה החברתית

מתנגדי השמיטה החברתית

שמיטה ישראלית מובילה התנערות מקיום מצוות לטובת השראה ערכית אסוציאטיבית ובכך עושה מניפולציה לתורה.

דובר העמדה: הרב ישראל רוזן

שמיטה חברתית בדיעבד

שמיטה חברתית בדיעבד

במהלך של שמיטה ישראלית יש חילול עמוק של מושג השמיטה הדומה לרפורמה, אולם יש שמחה שמושג השמיטה נכנס עמוק ללוח השנה ופותח שער לדיון על משמעות מצווה לתקופתנו.

דובר העמדה: הרב יובל שרלו.

עמדת סיכום

הדיון המורחב

פגיעה בהלכה

x

השמיטה הישראלית שאנו ניצבים בפניה משמעה שמיטה תרבותית, לא הלכתית, ופעמים שהיא אף מנוגדת לחלוטין להלכה, ואולי אף לרעיון של השמיטה. כדי להדגים למה הכוונה באמירה שמיטה ישראלית בחרתי כמה דוגמאות המרחפות בחלל תרבות "השמיטה הישראלית", שבכל אחת מהן משמשים אור וצל בערבוביה, וכל אחת מהן יונקת מהשמיטה ובד בבד מנוגדת להלכה בכלל ולעתים אף לשמיטה בפרט. המעיין בהן יבחין מיד כי הן יונקות יניקה רבה מתרבות זמננו, מהערכים החברתיים הנוכחים בקיום הישראלי של היום ומיסודות התרבות האוניברסלית.

ואלה חלק מההצעות הקיימות כיום לשמיטה ישראלית: בקק"ל לא יהיו נטיעות בשנה זו, והיא תוקדש לשיפור היערות, לגיזום העצים ולפעולות תחזוקה (שכידוע אסורות מדאורייתא); שנת אחוות כל העמים הגרים על אותה קרקע. פעולות שידגישו את החיים המשותפים שלנו בארץ האחת שהיא של כולנו, ואת שיתופי הפעולה בשמירתה ובטיובה; שיתוף אזרחים מדתות אחרות בכל הפעילויות של השמיטה; שנת ההשתלמויות המקצועיות, שהן למעשה הפסקה מעבודה שוטפת וטיוב האיכות המקצועית, כבבואה לחזונו של הרב קוק בדבר שנת השמיטה, אך ללא כל קשר למהות חזון זו, שהיא חידוש הברית עם הקב"ה.

לקריאת העמדה במלואה

הרב יובל שרלו

2 תגובות
  • x

    חשתי משהו חסר בדברי הרב יובל – משהו שבעיניי יבטיח שהחזון החיוני שלו יוכל אם לא להתגשם מיד אז לפחות להתחיל להתהוות. התפקיד והאתגר של אלה הלומדים תורה מתוך עניין לנסות לקחת חלק בהפחת רוח נאמנה בכל עולמנו הקיומי הוא ללמוד איך לתרגם את מושגי היסוד של מצוות השמיטה לשפה מעשית מול היעדים הכלליים שיוגדרו במסגרת השמיטה הישראלית. רק אם השיח הציבורי על השמיטה הישראלית ילווה בהצעות מעשיות שיבטאו באופן ממוקד ומבורר את היסודות החיוניים שבמצוות השמיטה בהופעתה התורנית המקורית והמובהקת יתרחש תהליך של העצמת הזהות הקולקטיבית ולא עוד אשליה בדרך הציונית לתחיית רוח ישראל.

    לתהליך רוחני אינטלקטואלי שכזה שלושה שלבים:

    א. בירור שפת העומק של התורה, אותה שפה השורה בשורש פסוקי המקרא וסוגיות התלמוד. כשניגשים לעיון בביטוי המעשי ההלכתי – יש לעשות זאת מתוך בירור האינטרס התורני השורשי המוטמע בו.

    ב. הכרת השיח הציבורי, אותו שיח שכפי שכתב הרב יובל עשוי להתקיים במרחק רב מבחינה רעיונית ומעשית מהכתוב בתורה והנאמר על ידי חכמיה. הכרה עד לפרטי פרטים של היעדים הציבוריים והחברתיים שינוסחו בהקשר של השמיטה הישראלית.

    ג. תרגום מוצלח, חיוני וממצה של הנלמד במעמקי שפת התורה על שנת השמיטה לכדי מפגש אמיץ ומכריע עם אותם יעדים של השמיטה הישראלית.

    בהצעות הנשמעות כיום לשמיטה הישראלית שהרב יובל הזכיר אין אזכור של א־לוהים, בורא העולם, העומד מאחורי רז השביעיות. אינני מתכוון בכך ש"השמיטה הישראלית" היא הזדמנות העומדת כעת לפני הציבור הדתי להחזיר רבים בתשובה. אינני מתנגד כלל וכלל להחזרת אנשים בתשובה, אבל השמיטה הישראלית היא מבחינתי הזדמנות מיוחדת במינה לציבור הדתי להחזיר את עצמו בתשובה. השאלה ששנת השמיטה מעמידה בפני האדם המאמין והשואף להחלת שם שמים על חייו בקיום מצוות התורה היא מה הרלוונטיות של האמונה בא־לוהים לעיצוב החיים היצירתיים שלו ושל עמו? מהו הקשר בין אמונתו לבין חוויית הבעלות שלו ביחס ליסודות מחייתו וקיומו האישי?

    לקריאת העמדה במלואה

    מחלוקת

    הרב דוב ברקוביץ'

  • x

    ברצוני לטעון ששמירה קפדנית על הלכות השמיטה ללא עיסוק במטרות השמיטה החברתיות והאקולוגיות יהוו החטאה של שנת השמיטה. במצוות השמיטה נאמר “ואכלו אביוני עמך” (שמות כג י”א) ניתן בשנת השמיטה, למכור את הקרקע לערבי, להשתמש בפתרון של אוצר בית, לקנות פרות מחוץ לארץ, להשתמש במזמרות של גרמא ולבקש שחלק מהמשימות יבוצעו ע”י גוי – אבל בשורה האחרונה אם מחיר הפרות והירקות בשוק יהיה יקר יותר אז לא נעמוד במטרה לסייע לאביונים.. ביום הדין נוכל לעמוד מול בוראנו ולהגיד שעמדנו במשימה בחירוף נפש- אבל המטרה לא בוצעה ואפילו להפך- האביונים נפגעו בשנת השמיטה.
    לקריאת העמדה במלואה

    מחלוקת

    יאיר טיקטין

x

השמיטה הישראלית שאנו ניצבים בפניה משמעה שמיטה תרבותית, לא הלכתית, ופעמים שהיא אף מנוגדת לחלוטין להלכה, ואולי אף לרעיון של השמיטה. כדי להדגים למה הכוונה באמירה שמיטה ישראלית בחרתי כמה דוגמאות המרחפות בחלל תרבות "השמיטה הישראלית", שבכל אחת מהן משמשים אור וצל בערבוביה, וכל אחת מהן יונקת מהשמיטה ובד בבד מנוגדת להלכה בכלל ולעתים אף לשמיטה בפרט. המעיין בהן יבחין מיד כי הן יונקות יניקה רבה מתרבות זמננו, מהערכים החברתיים הנוכחים בקיום הישראלי של היום ומיסודות התרבות האוניברסלית.

ואלה חלק מההצעות הקיימות כיום לשמיטה ישראלית: בקק"ל לא יהיו נטיעות בשנה זו, והיא תוקדש לשיפור היערות, לגיזום העצים ולפעולות תחזוקה (שכידוע אסורות מדאורייתא); שנת אחוות כל העמים הגרים על אותה קרקע. פעולות שידגישו את החיים המשותפים שלנו בארץ האחת שהיא של כולנו, ואת שיתופי הפעולה בשמירתה ובטיובה; שיתוף אזרחים מדתות אחרות בכל הפעילויות של השמיטה; שנת ההשתלמויות המקצועיות, שהן למעשה הפסקה מעבודה שוטפת וטיוב האיכות המקצועית, כבבואה לחזונו של הרב קוק בדבר שנת השמיטה, אך ללא כל קשר למהות חזון זו, שהיא חידוש הברית עם הקב"ה.

ועוד: קיום כנס "הקהל" אך בט"ו בשבט של שנת השמיטה, באחד היערות הגדולים של קק"ל, בראשות נשיא המדינה, כינוס שיעסוק בקשר שבין אדם, טבע וחקלאות בארץ ישראל, בשאלות אקולוגיות ובנושאי סביבה שונים; הקדשת שנה זו, יחד עם ארגוני "פעמונים", "מקימי" ודומיהם, לדרכים שיחלצו משפחות ממעגל החובות הבלתי פוסק, במקום לחלום על שמיטת כספים; הגנים הלאומיים ושמורות הטבע יהיו פתוחים חינם יותר ימים מאשר המקובל, לפחות בשבתות ובחגים; כנ"ל לגבי מוסדות תרבות ומוזיאונים – כפיתוח רעיון ההפסקה מעבודה ועיסוק בתיאטרון, בספרות, בתרבות וכדומה; הוצאת עלון שבועי שיופץ לכל אזרחי המדינה, ויעסוק באקולוגיה, בשמירת הסביבה, באיכות החיים, במניעת רעש וזיהום; צמצום העבודה הוא גם הזדמנות לחיזוק הקשרים בתוך המשפחה, ולכן יתקיימו הדרכות הורים, סדנאות זוגיות וכדומה בסבסוד המוסדות הלאומיים.

לאחר ההתרשמות החיובית הראשונה מכל הנושאים האלה צפות ועולות, בקריאה שנייה, המשמעויות הרוחניות המהפכניות של קריאה זו: בראש ובראשונה – הקב“ה כלל לא נמצא ב“שמיטה הישראלית“, ואין היא קשורה למצוות השמיטה; דרך “השמיטה הישראלית“ מוחדרים רעיונות שהם במקרה הטוב לא קשורים כלל לשמיטה, כגון אחוות עמים בקשר לארץ או ענייני השתלמות מקצועית; ההצעות השונות לשמיטה ישראלית כוללות בתוכן באופן מובנה עברות חמורות, כמו חילול שבת, ועוד ועוד.

לקריאת העמדה במלואה

תשובה

הרב יובל שרלו

2 תגובות
  • x

    בין ההצעות שנוסחו לקיומה של "שמיטה ישראלית" קיימת הצעה לפתיחת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע חינם למשך יותר ימים מאשר המקובל. אך מה בין שמיטה להצעה שכזו? לכאורה זוהי דוגמה שעם כל חִנה נראית כעניין שאין לו כל זיקה למגמות המקוריות של מצוות השמיטה בתורה. אך לא היא. כאשר נצטוו אבותינו "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג, יא) או "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך לעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (ויקרא כה, ו), הכוונה הייתה לשדות הדגנים ומטעי הפירות. שם נפגשו אבותינו עם ברכת הארץ וחיוּת הבריאה כפי שהבורא ברא אותן. אך בחברה הישראלית היום, גם אם תינתן הזדמנות לעניי עירך, לשכיר, לתושב ולגר, לאסוף את היבול שבשדות – אין להם הידע והיכולת להפוך את הדגן לקמח וללחם מחיה.

    ועוד, כיום, חוץ ממה שנשאר משטחי חקלאות, "הארץ" קיימת במקומות אחרים. כשישה אחוזים (1.5 מיליון דונם) מהשטח של מדינת ישראל (לא כולל יהודה ושומרון) הִנם שטחי יער, מתוכם כ־1.2 מיליון דונם יערות קק"ל והשאר יערות בניהול רשות הטבע והגנים. המפגש הבלתי אמצעי של רוב האוכלוסייה בישראל עם ברכת הארץ, עם חיוּת הבריאה עצמה, הוא בביקורים ביערות, בגנים הלאומיים ובשמורות הטבע. היבולים המהווים בסיס למחייתו ולקיומו של האדם במובן של מפגש עם ברכת הארץ וחיוּת הבריאה אינם מתגלים בביקור בסופרמרקט אלא במקומות אלו. שם אפשר עדיין לחוש את ברכת ההוויה, את האור, ההיענות של השמים והארץ, הרוח והאדמה, כפי שבורא עולם בירך אותם.

    לקריאת העמדה במלואה

    מחלוקת

    הרב דוב ברקוביץ'

  • x

    להמשך דיון בסוגיית "יהדות ללא מחויבות"

הערך החיובי של השמיטה לזהות היהודית-ישראלית

x

ולסיום, טענה עקרונית על דבריו של הרב רוזן. כרב הבקיא בהלכה, רואה הרב רוזן את הצורך “לקרוע את המסווה” מעל השמיטה הישראלית ולהבדיל בינה ובין המצווה המקראית. זוהי תגובה מובנת, שכן אנו אמונים על שמירת הלכה, ועל נאמנות לתורה כפי שהיא. אך לדעתי, טוב יותר יהיה לאמץ מודל אחר להתמודדות עם יוזמה והתעוררות רוחנית־יהודית כעין זאת: מודל המדגיש את המחויבות לשפתה הפנימית של התורה, למסירות הנפש הנדרשת לעִתים בקיום המצוות גם כשאינן “יפות” וליישום ההלכה למעשה (אלמנטים הנעדרים לעתים מיוזמות כגון אלו), אך לצד זאת שמח, מעצים ורואה ברכה באור המיוחד שיש במפגש בין פסוקיה של התורה ובין בקשה ערכית רוחנית המתעוררת בלומדיה, גם אלו שאינם דתיים. במיוחד בעניין השביעית, שם חלק גדול מרעיונות אלו אכן מצויים בתורה, בדברי חז”ל ובהגות גדולי ישראל לאורך הדורות, כולל הרב קוק זצ”ל, בקטע היפה שציטט הרב רוזן עצמו:

שנת שקט ושלווה, באין נוגש ורודה… שנת שוויון ומרגוע… אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית, ושלום א־לוהי שורר על כל אשר נשמה באפו… האדם חוזר אל טבעו הרענן… שנת שבתון יהיה לארץ, שבת לה’.

לקריאת העמדה במלואה

ראיה לתמוך

הרב אלחנן שרלו

2 תגובות
  • x

    אני נטוע על שדמות ההלכה וחש כי תחת עינינו מתרקמת והולכת מעין “דת חדשה” המחפשת השראה ב”מקרא”, ב”מדרש” וב”פרשנות”. תחליפי הלכה אלו יפים כשלעצמם אך לעתים מודבקים לתורתנו בטלאים. האם אנשי “השמיטה הישראלית ללא מחויבות לשולחן ערוך” יודעים/חווים קדושת פירות שביעית? ובמענה לשאלה: “מה אכפת לך? סוף סוף אתגרי הצדק החברתי מונפים אל על?”, תשובתי: חסר שמישהו יגלה שאנחנו עושים מניפולציה על תורתנו; השמיטה היא מן הקשות שבמצוות, וכל שכן היובל, וספק אם אי פעם נשמרו בהמון. למה להישען על אסמכתא רעועה ולא על מצוות מעשרות עני וכספים כמודל להשראה?

    בדברי הרב אלחנן שרלו אני מוצא חיזוק למרבית דבריי, בדבר השורש האמוני של מצוות השמיטה למרות הקשיים החברתיים־כלכליים. אני מזדהה לחלוטין עם קריאתו לחפש מודל בתורתנו המעצים את הפן החברתי ומתאים לשפת דורנו (הניסוח שלי), וכבר הבעתי במאמרי תמיכה בכל פרויקטי הצדק החברתי, ובפסקה הקודמת הפניתי למקורות השראה ראויים.

    לקריאת העמדה במלואה

    מחלוקת

    הרב ישראל רוזן

  • x

    ערב שמיטת תשע"ה דומה שרוח חדשה נושבת בארץ. ריחות השבת הקרבה נודפים באווירה הציבורית. הערך החברתי של השמיטה תופס תאוצה. גם הציבור הכללי, שאינו רואה את עצמו שומר מצוות, נדלק לרעיון החברתי של השמיטה. מדובר על שמיטת כספים ריאלית בהיקף רחב ועל רעיונות חברתיים אחרים.
    יש שעינם צרה בכך. טענתם העיקרית היא שהמניע של אותן מגמות חברתיות כלליות אינו דתי, אלא הומניסטי כלל־אנושי. ולצורך הריאקציה, יש שאפילו שוללים את הערך החברתי ממצוות השמיטה. אלו ואלו חוששים ממגמת החילון של השמיטה החברתית המרוקנת מערכיה האמוניים. ריקון הערך החברתי ממקורו הדתי עלול לנוון את הערך החברתי ולחסלו, כפי שאירע לסוציאליזם. ולא היא. התורה מדגישה מפורשות את ערכיה החברתיים של השמיטה. "ואכלו אביוני עמך"; "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך". בשמיטת הכספים חוזרת המילה המנחה "אביון" שבע פעמים (באחד המקרים "עני") וגם המילה המנחה "אחיך" מופיעה שבע פעמים (באחד המקרים "רעך").
    כאמור, השמיטה היא מצווה חברתית ועליה לשמש מקור השראה לצמצום פערים כלכליים וקיטובים חברתיים, גם אם התומכים ברעיונות אלו מונָעים, לכאורה, ממניע שונה. על־פי אמונתנו מקור הערכים המוסריים של האדם הוא בצלם הא־לוהים שבו. התורה קדמה לעולם. ה' הסתכל בתורה וברא את העולם, ועל פי תוכנית תורנית זו נברא האדם כיצור חברתי בעל שאיפות מוסריות. כך הרי כתב מרן הרב קוק:

    "אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להיבנות בלא שום ניצוץ של הכרה א־להית, מפני שאנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה הא־להית היותר מאירה."

    לקריאת העמדה במלואה

    ראיה לסתור

    הרב יעקב אריאל

x

כרב קהילה חקלאית המכינה את עצמה לקראת שביתת קרקעות אני מקבל בשמחה את היוזמות הנפלאות, שמתחברות היטב לרוח ההלכה של השמיטה. אני שמח כפליים על ששנת השמיטה תרחיב את גבולה ותתפשט בקרב הציבור הרחב, במסגרת הרנסנס הדתי והערכי שמתחולל בשנים האחרונות. אל דאגה, הוויכוחים על אודות היתר המכירה ימשיכו, הפולמוס על יבוא פירות מחו”ל יתעצם, וגם מושג קדושת השביעית יתרחב. אבל גם עבור מי שסבור שאין דורשים את טעמי הפסוקים – הרי הקדמונים פילסו לנו את הדרך וקבעו באופן חד משמעי שהשמיטה היא גם סוציאלית, ובאים הוגי הרעיון של השמיטה הישראלית ומיישמים אותה בקרב חלקים רחבים של האוכלוסייה.
אסיים בשני משפטים מתוך מסה שלמה שנכתבה ביחס לשמיטה על ידי אחד מגדולי הפוסקים שהייתה לו דריסת רגל גם בעולם הדרוש והמחשבה, הרב יהונתן אייבשיץ (תומים על חושן משפט ס”ז):

ומה עצום מצווה זו וטעם יש בה, ועל ידה ידע האיש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו… ולה’ הארץ ומלואה… אשר ישליך אדם אלילי כספו ולא יאמר א־להינו למעשה ידינו הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום ולא יועיל הון ביום עברה.

לקריאת העמדה במלואה

תשובה

הרב מאיר נהוראי

x

הלכה למעשה, אני מציע להשאיר את התחום החקלאי בידי הפתרונות ההלכתיים הרבניים,  אך לצד זאת לנסות ולחתור לקיים את רצון ה’ ולמצוא דרכים יצירתיות (שאינם מהתחום החקלאי) על מנת שבשנת השמיטה יוכלו העניים להינות מתוצרת חקלאית מוזלת ומשמיטת חובות ושהאדמה תוכל  לרצות את שבתותיה   . על מנת לעמוד ביעד זה יש צורך מצד אחד להרחיב את יוזמת “שמיטה ישראלית” לרמה הלאומית (שמשרדי הממשלה יסייעו בפריסת חובות בשנת השמיטה ושמשרדי הממשלה יסייעו להוזיל את מחיר התוצרת החקלאית) ומן הצד השני יש צורך שכל אחד ואחת יחשבו איך הם יכולים , ברמה האישית,  להתנדב ולסייע לעניים ובכך לקיים את רצון הבורא בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה.

לסיכום, במקום להילחם ביוזמת “שמיטה ישראלית” יש צורך לאמץ את היוזמה ולמצוא את הדרכים להרחיב אותה כמה שיותר.

לקריאת העמדה במלואה

תשובה

יאיר טיקטין

x

רבים חושבים שעיקר המצווה הוא שביתת הארץ לשם ה’, וזאת על סמך הפסוק “ושבתה הארץ שבת לה'”. אך מפרשי הפשט (אבן עזרא ורמב”ן) כבר תמהו על כך, שכן כל המצוות הן לשם ה’, ולכן יש לפרש שהמילים “שבת לה'” נועדו להסביר מדוע מצווה זו נעשית אחת לשבע שנים ולא לתשע או שש. על כך עונה הכתוב “שבת לה'”. בדומה ליום המנוחה השביעי בימים, כך גזרה חכמתו שתהיה שנת השבתון בשנים.

להבנה זו, קיימת אפשרות ליישום המצווה בימינו. ראשית יש להבהיר שהיות שהיום רוב ככל האוכלוסייה בישראל איננו מתפרנס מחקלאות, אין מצוות השמיטה יכולה לחזור ולהיות “מהתורה”, ולכן כשתקום סנהדרין היא תיאלץ לחפש כיצד ליישם את רעיון השמיטה על המציאות הכלכלית החדשה (למשל, הלאמת המשכורות וחלוקתן לפי מספר העובדים במשק בשנת השמיטה. כך יוכל גם הטייקון לדעת כיצד חיים על משכורות ממוצעת בשוטף. או אולי: חשבון בנק משותף לכל עובדי המשק בשנת השמיטה. חשבון שאליו נכנסות המשכורות, וממנו ניתן יהיה להוציא בכל יום סכום מסוים השווה ערך למזון שמשפחה נזקקת לו ליום).

שנית, בהתאם למטרותיה של המצווה נראה שהפתרון של אוצר בית דין איננו נכון. מדובר במערכת קטנה יחסית שפועלת רק בשמיטה, ומחיריה יקרים מאוד. האם יעלה על הדעת שתצרוכת השמיטה תינתן לעשירים בלבד? לכן דווקא “היתר המכירה” עשוי להיות הפתרון הנכון היום. היתר המכירה מבוסס הרבה יותר מאשר היתר עיסקא לריבית או מכירת חמץ (שאסורים מהתורה בניגוד לשמיטה שלדעת רוב הפוסקים היא מדרבנן), והוא יאפשר בדרך קבע “להסתדר” עם האיסורים הרשמיים של השמיטה, בדיוק כפי שהפרוזבול, היתר העיסקא ומכירת החמץ הפכו לפתרונות קבועים.

לקריאת העמדה במלואה

תשובה

הרב צבי יניר

תגובה אחת
  • x

    אכן, הרב צבי יניר בטוח כי כשתקום סנהדרין היא תיאלץ ליזום אלטרנטיבה; הלאמת משכורותינו וחלוקתן לכולם בשווה. בינתיים, לדבריו, “הפתרון היום הוא היתר המכירה” (המוחק בפועל את השמיטה לחלוטין) ולא אוצר בית דין שהוא “פתרון לא נכון” (למה?). ואני תמה, שהרי דווקא הסדר זה הוא חברתי־כלכלי בנסיבות העכשוויות, אם הוא מבוצע כהלכה.

    לקריאת העמדה במלואה

    מחלוקת

    הרב ישראל רוזן

x

הציווי המרכזי בשמיטת קרקעות הוא, כידוע, "ושבתה הארץ שבת לה'". בתקופה שבה חיו אבותינו בארץ ישראל, האדמה, הארץ בעצם התגלמותה, הייתה בסיס המחיה. רוב העם עסק, זה פחות וזה יותר, בהפרייתה לשם פרנסה ולשם העצמת חיי האומה. שביתת כל מלאכות הקרקע ביטאה באופן מובהק את המשכה של השבת – הפקעת בעלות האדם על שורשי הקיום וברכתם כדי לפתוח את הפרט ואת החברה כולה לצרת החלש, להשוות את האדם לשעה לחיית השדה ולהקהות את צמצום ראייתו ביחס לחיוּת העוטפת אותו מכל עבר.

כאמור, הארץ, הקרקע מתחת רגלינו, איננה מתפקדת כעת בתרבות המודרנית באותו אופן. אין לרובנו תחושה של חיוּת הבריאה העוטפת אותנו במפעלי ההיי־טק שבהם אנו עובדים, על האדמה המכוסה באספלט שעליה אנחנו נוסעים, בהתקשרויות הווירטואליות המחברות בינינו ובכלכלה שצמיחתה מותנית באגירת הון ונכסים.

והנה שאלת העומק שהשמיטה הישראלית מעמידה בפנינו: מה מחליף את האדמה והקרקעות בחיינו היום? אולי יש תשתית אחרת לקיום שלנו, לחיי משפחותינו ולעם כולו? אולי אלו לא שדות היבולים אלא שדות האנרגיה – הגז והנפט? אולי את הבעלות על אותם שדות אנרגיה יש להשמיט במשך שנה לטובת עניי העם שיוכלו לקבל את יבולם באותה שנה ללא תשלום?

זוהי מתנה ממשית – בירורן של סוגיות הנוגעות בין היתר במקומו של בורא העולם בחיינו היצירתיים ובתחושת הבעלות שלנו על קיומנו, ביכולת החברה לספק צורכי מחיה לכולם ובזיהוי תשתית הברכה שבשורש קיומנו כבני אדם מודרניים. האם יש לפקפק בחיוניות של המהלך המכונה "השמיטה הישראלית" לחדש משהו חיוני ונפלא בקיום עולמנו כפרטים וככלל?

תשובה

הרב דוב ברקוביץ'

x
בעוד פחות מחודש מתחילה שנת שמיטה, ולראשונה מאז שאני זוכר את עצמי מתחילים כאן לדבר על שמיטה ישראלית. כן, במובן הפחות חמוץ של המילה. עד לא מזמן רק דתיים דיברו על שמיטה, והם דיברו עליה במונחים צרכניים, קטנים ומוזרים שלא מעניינים אף אחד כיאה לצרכנות דתית קטנה שהמוזרות היא נשמת אפה. 
העניין התנהל פחות או יותר כך: יש איזו מצווה סתומה שחבל בכלל לדבר עליה, והיא דורשת מאיתנו פעם בשבע שנים להתבונן טוב יותר באותיות הקטנטנות שעל התווית האחורית של היין והמיץ. למה? ככה! כי יש מלך בשמיים והוא לא מקבל קהל או דואר, אלא גוזר גזירות ודורש ציות מלא. המצווה הזאת, במיטבה, גרמה לאנשים להצמיד את העין שלהם, מתוך התקף חרדה, לקופסאות תירס. אבל אנשים שמצמצמים את עצמם לכדי מהות צרכנית (מה קונים, ממי קונים, מתי ובכמה) הופכים בסופו של דבר לקריקטורות. למען האמת, ארבע הדמויות ב"סיינפלד" הן בדיוק קריקטורות צרכניות כאלה. לכן כולנו נהנינו לצחוק מהן, אבל אף אחד מאיתנו לא היה רוצה חברים כאלה מסביבו. כשמדובר בהתנהלות דתית, זה עשוי להיות קיצוני הרבה יותר.
לא יכול להיות שזאת היתה כוונת המשורר. כשתורת משה מדברת על השמיטה היא מדברת על רעיון עוצמתי ומכונן תרבות. בנבואה המתפעמת על שיבת ציון, משה רבנו לא מתאפק ומתאר איך הארץ עצמה תדרוש מאיתנו, כשנשוב, את כל השמיטות שהיא לא זכתה להן בשנים שבהן הסתובבנו לנו בעולם ונהנינו משלל האטרקציות, הגירושים והגזירות שיש לגלות להציע. לא יכול להיות שהוא מדבר על גינונים סתומים של פרוצדורה, ולא על שינויים בהרגלי הצריכה. פרויקט השמיטה הוא משהו רחב הרבה יותר שאמור להתעורר ברגע שבו היהדות תחזור להיות ישראלית. 
בשנים האחרונות זה פשוט קורה. יותר ויותר ישראלים מוצאים במצוות השמיטה בעיקר את הרעיון הגדול שמסתתר מאחוריה. השמיטה מבקשת לתת לאדמה לנוח, אבל לא פחות מכך דורשת הפוגה גם מהמכבש הכלכלי שאינו יודע שובע. מאחורי המילים העתיקות "שמיטה" ו"יובל" מקננת יוזמה מהפכנית שמבקשת לצמצם פערים חברתיים, לאפשר לאנשים ששקעו בחובות להשתקם ולפתוח דף חדש, ולא פחות חשוב – מאפשרת למי שהתמכר לצבירת הון לעצור מעט, לקחת נשימה ולזכור שיש חיים ועולם. 
מכיוון שהתורה ניתנה לעם של רועי צאן ועובדי אדמה היא מדברת בשפה חקלאית. הקריאה הישראלית שואלת: רגע, מה היה קורה אילו ניתנה התורה בעולם הרבה פחות חקלאי? בעולם דומה לשלנו? האם השמיטה היתה נעלמת מספר החוקים או שהיינו נדרשים לשמוט – כלומר לשחרר – מאחזים כלכליים אחרים?! את המהומה הפיננסית, למשל, במשרדים, בשוקי ההון ובבנק? הרי כולנו בעד צדק חברתי, אבל מי מבינינו באמת מוכן להשכיר את הדירה שלו בפרוטה אחת מתחת למקסימום שהוא יכול לדרוש? זאת משמעות אפשרית אחת של רעיון השמיטה שהוא קשה, אצילי ונשגב. 
ואכן, בתקופה האחרונה תיבת הדואר שלי מוצפת במידע על אינספור יוזמות ופרויקטים שמבקשים להפוך את שנת השמיטה לאתגר חברתי כלכלי של עזרה הדדית, אכפתיות סביבתית, טיפוח מודעות אקולוגית, חברתית, קהילתית ומה לא. רוב ההצעות רציניות ומקצועיות והן מניחות על השולחן גישה חדשה, אבל גם קלאסית, לאופן שבו אמורים לקרוא בספר התורה. לא מסתורין, ולא ציות עיוור על מנת לקבל פרס מאיזה מלאך או אראלה, אלא כתביעה לצאת מהאדישות וכהצעה לסדר. אם יש באמת דבר כזה "רוח ישראלית", אז ככה היא נראית כשהיא מתפרצת דרך החלון של בית המדרש הישן, ומסחררת מעל השולחן כמה דפים ישנים. 

כותרת של ראשי פרקים

פגיעה בהלכה

לקריאה

הערך החיובי של השמיטה לזהות היהודית-ישראלית

לקריאה

תגובות אחרונות

user profile image
ג'קי לוי
6.04.2015 13:44
השמיטה במובנה ההלכתי היום רחוקה מחזון התורה, ואילו שמיטה ישראלית היא ניסיון לקרוא את התורה כהצעה לסדר במציאות החברתית שלנו. זו גישה חדשה אבל גם קלסית לקריאת התורה.
user profile image
הרב דוב ברקוביץ'
29.03.2015 23:06

שמיטה ישראלית מתמודדת עם השאלה מה מחליף את האדמה והקרקע בימינו. יש בשמיטה ישראלית מתנה ממשית וערך חיוני לשאלת קיומו של בורא עולם בחיינו וליכולתנו לחדש משהו בקיומנו בעולם.

user profile image
הרב ישראל רוזן
27.03.2015 12:05

היתר מכירה מוחק בפועל את השמיטה ואילו אוצר בית דין בנסיבות העכשוויות הוא יותר חברתי-כלכלי אם מבוצע כהלכה.

user profile image
הרב צבי יניר
27.03.2015 11:53
בימינו כשרוב האוכלוסייה לא מתפרנסת מחקלאות, אולי השוואת משכורות לאומית תעזור לכולם לחוש עניים כמטרת השמיטה. אוצר בית דין שמשרת אוכלוסייה קטנה ומחיריו יקרים לא משרת זאת ולכן עדיף היתר מכירה.

מקורות אחרונים

עמדות