הממד הדתי של השבת, כמו גם הרצון לייצר דרכה סדר חברתי, אינם משותפים לכל הציבור. לכן יש לאפשר את קיומו של המסחר בשבת
לא צריך לייצר חקיקה נוספת בנושא זה ולא לנסות לכפות מציאות, המצב הקיים צריך להישאר.
לאור היותה של השבת סממן חשוב לצביון יהודי במרחב הציבורי, ולאור ערכיה החברתיים של השבת, יש לאסור על קיום מסחר בשבת
החילוק בין מסחר לתרבות מתבסס על הנוסח של אמנת גביזון-מדן והוא מקובל על רוב הדוברים, אך לא כולם.
יש מי שרואה בכל איסור כפייה דתית, ומנגד, יש מי שרואה בכל ניסיון להתיר חילול שבת במדינה – פשרה שההלכה לא מאפשרת.
איסור או צמצום של מסחר במדינה נתמך גם מסיבות סוציאליות, אך לא כולם מקבלים את היותה של השבת בעלת ערך סוציאלי.
מניעת מסחר עשויה לאפשר גם לייצר תרבות חילונית בשבת שאיננה תרבות קניות, אך לא בטוח שכל הציבור מעוניין בכך.
המסחר בשבת עומד גם במוקד מחלוקת בין דתיים לחילוניים, או לכל הפחות נתפס כך. יש שטוענים שלאור הרגישות הזו יש לאפשר לכל אזור שבת המתאימה לו, אך יש המתנגדים ליצירת שבת אחרת לכל עיר.
